אקו

להשתחרר, להתחבר, להנות ולהיות...

יום שלישי, 23 בספטמבר 2014

מה אפשר לעשות מסביב לשולחן בראש השנה

לכל משפחה יש את הדרך שלה לחגוג את ראש השנה,
מסורתיים, דתיים, חילוניים, חרדים...

המעמד חגיגי,
כולם ביחד, יושבים אחד ליד השני, לב ליד לב,
העיניים נפגשות,
זה זמן טוב להתכווננות משותפת,
לתת משמעות לרגע המיוחד הזה,
תפילות ומשאלות תמיד מתגשמות, באחריות :-)
לפעמים זה קורה מיד ולפעמים צריך סבלנות.

מספר אפשרויות לשיתוף בנושאים הבאים מסביב לשולחן ( או במהלך החג ):
1. כל אחד מספר על הדבר שהוא הכי גאה שעשה השנה ( כל הזכויות שמורות לנלי עמר )
2. כל אחד משתף מה הוא מאחל לעצמו לכבוד השנה החדשה
3. כל אחד מברך את זה שיושב לצידו
4. כל אחד מספר על עזרה משמעותית שהוא קיבל או נתן השנה
5. כל אחד מספר למי הוא היה רוצה לעזור או לתרום משהו בשנה הקרובה ( שנת שמיטה )
6. כל אחד מספר סיפור על משהו חדש שהתחיל לאחרונה
7. כל אחד מספר איזה דבר חדש היה רוצה להתחיל


- אפשר לעשות סבב, הראשון משתף בנושא מס' 1, השני בנושא מס 2 והלאה....


אפשר לסיים במעגל ידיים, עוצמים עיניים וכל אחד מביע את המשאלות שלו, אפשר ללחוש, אפשר לצעוק, אפשר בלב.


צילום: אביטל גיל בוברמן



אקו מאחלים לכולם שנה של שיתוף, מעוף, חיבור, אהבה, תקשורת, אינטמיות, הקשבה
ושכל המשאלות יתגשמו לטובה, אמן. 


מוזמנים לבקר אותנו ב-
 
אתר הבית http://www.echoplayback.co.il/
האתר בפייסבוק https://www.facebook.com/echoplayback
מאמרים על חינוך והורות 
http://echopl.blogspot.co.il/
מאמרים על אושר בעבודה
 http://echocompanies.blogspot.co.il/

באתר http://www.echoplayback.co.il/ ניתן למצוא מידע על :
הופעות וסדנאות לארגונים ומוסדות חינוך
הופעות לאירועים משפחתיים
תוכנית שנתית הנחיית קבוצות בשיטת אקו המועברת במכללת סמינר הקיבוצים
קורס מתקדם "הנחיית תיאטרון פלייבק בשיטת אקו" ( התנסות מעשית בהופעות וסדנאות )
הרצאות בנושאי חינוך, הורות
חוגי תיאטרון פלייבק בעין שמר וחיפה
טיפול רגשי בדרמה תרפיה
ערכת הפעלות וקלפים טיפוליים למנחי קבוצות ואנשי חינוך וטיפול
משחק קופסא חברתי "סיפורים" שמתאים לחברים, בני משפחה, ילדים נוער ומבוגרים

יום חמישי, 11 בספטמבר 2014

איך להתגבר על ביישנות?

איך להתגבר על ביישנות?

במפגש  תאטרון פלייבק האחרון של ילדים והורים  בפרדס חנה הזמנו את המשתתפים לתרגיל קצר ברחבי הסטודיו, אימא אחת סיפרה לי על הקושי שלה להצטרף ולהיות עם כולם, היא התביישה.

מי לא מתבייש?

מכירים את הרגע שהלב דופק, יש משהו שאנחנו רוצים לעשות או להגיד, מולנו קבוצה או אדם אחד ואנחנו תוהים איך להתחיל.

אנחנו מתחילים לחשוב מה חושבים עלינו, איך יגיבו למה שנעשה, הרבה מחשבות עוצרות.

איכשהו זה מזכיר לי את הרגע שאני מול המים, ים או ברכה.

יש כאלה שפשוט קופצים ראש, לא מתלבטים.

אני מעדיף להסתכל על המים, לגעת בהם עם הידיים, להרטיב את הגוף לאט לאט, מכפות הרגליים עד הראש.

לפעמים גם אני קופץ ראש, המפגש עם המים הקרים מפחיד ,  לא ממש מתאים לי.
בתוך הברכה, שמתחילים לשחות אז הקור  נעלם, אפשר להנות.

להביט על המים ולא להיכנס יכול מאד לתסכל.

לפני הרבה שנים היה לי קשה לדבר מול כל אחד, התביישתי, התביישתי מאד.

למה התביישתי?

בגלל הרבה סיבות...איכשהו נכנסתי למעגל כזה ...כילד חוויתי קשיים ולא שתפתי אף אחד, הסביבה לא בדיוק התאימה לי ...מבנה אישיות סגור...מספיק לא?

גם היום אני מרגיש לפעמים קושי במפגש עם אנשים, אדם או קבוצה, ילד או מבוגר.

אחרי שנים של התנסות במשחק, תנועה, הנחיית קבוצות והופעות מול קהל גדול למדתי לזהות את הרגע שהלב דופק ולהנות מזה.

נכון... גם היום לפני שאני מתחיל הלב דופק מהר, אני מסתכל על מי שממול, מרגיש את הלב ומתחבר להתרגשות הגדולה.

היום למדתי לפרש את דפיקות הלב כפעמוניי הרגש ולא כביישנות.

היום אני מאד שמח להרגיש את דפיקות הלב לפני מפגשים מאתגרים עם בני אדם.

שמישהו מסתכל עלי אני מפרש את זה כהזמנה, גם אם לפעמים המבט שלא ממש לא מזמין.

שאני מנחה קבוצה אז זה בדיוק כמו מול המים...
אני מזמין את כולם למעגל...
להסתכל, להחזיק ידיים, ולאט לאט מתחילים להזיז את הגוף, שמתחילים לזוז הקור נעלם, מתחילים להנות.







על ביטחון עצמי

מה זה ביטחון עצמי גבוה ?
איך אפשר לשפר את הביטחון העצמי?
במה תלוי הביטחון העצמי שלנו?


הרבה הורים מתקשרים אלי ואומרים לי שלילד שלהם יש ביטחון עצמי נמוך, שהוא סובל מדימוי עצמי נמוך והם רוצים לחזק אותו.
ביטחון עצמי הוא היכולת של אדם לפעול בהתאם לרצונו ולהיות בנוכחות כאן ועכשיו.
היכולת של אדם לפעול בחופשיות ובביטחון תלויה במידת הביטחון והקבלה שהוא מקבל מהסביבה.
סביבה לא מקבלת תקשה על כל אדם להרגיש בנוח, להביא את עצמו לידי ביטוי.

אנחנו נוטים לפרש התנהגויות שונות ולתייג.

לעתים נתייג אנשים שהם-
הססניים
שתקנים
מתלבטים
בעלי קצב איטי
רגישים
שקולים
מסתגלים ומתאקלמים באיטיות
                                        כבעלי  ביטחון עצמי נמוך.

לעתים נתייג אנשים שהם-
מוחצנים
בעלי קצב מהיר
אימפולסיביים
ספונטניים
דברניים
דעתניים
                                        כבעלי ביטחון עצמי גבוה.



רצון ומוטיבציה- ככל שנהיה מחוברים לרצון שלנו, חדורי מוטיבציה פנימית כך נצליח לבטא עצמנו בצורה טובה יותר. הביטחון העצמי שלנו יהיה נמוך ברגע שאנחנו נפעל מתוך אי שלמות, מתוך רצונם של אחרים ומתוך פחדים.

נוכחות כאן ועכשיו - ככל שנצליח להיות קשובים גם לסביבה וגם לעצמנו, שנצליח להיות שלמים כל רגע בזמן עם ההתמקמות שלנו ועם הבחירות שלנו ביחס למה שאנו רוצים לבטא ומה שאנו מבטאים בפועל כך הנוכחות שלנו תלך ותגדל.


כהורים, האתגר העומד בפנינו הוא לעזור לילדינו לפתח רצון, מוטיבציה, יכולת להקשיב לעצמם ולסביבה. לא למהר לפרש, לשפוט, לעזור, לבקר.
ילדים עוברים הרבה מעברים ושינויים בחייהם, חלק מהם בניגוד לרצונם.
כל מעבר דורש תקופת הסתגלות.
כל ילד מגיב למעברים בצורה ייחודית.
כל מעבר ושינוי מאתגר וקשה, יכול מאד להיות שאלה  מגיבים טוב יחסית למעבר או שינוי כלשהו מדחיקים את הקשיים, מרגישים לא בנוח להיות בחולשתם.

מה שנראה כלפי חוץ שונה ממה שמתרחש בפנים.

יכול להיות שחלק מאלה שאנחנו חושבים שהם בעלי ביטחון עצמי גבוה הם למעשה מציגים משהו לא אותנטי, לא מחובר.

כבוגרים, עלינו לברר עם עצמנו מה היכולת שלנו להקשיב לעצמנו, לסביבה. האם אנו שלמים עם המסגרות שאנו נמצאים בהם.

כל אדם נולד עם יכולות, כישורים ומבנה אישיותי ייחודי, עם כמיהה עצומה להראות, להיפתח ולהשתחרר. 


זה מתחיל ממש בגילאים הקטנים...

ילדים קטנים כל הזמן אומרים "תראו אותי", הם כמהים לקבל התייחסות חיובית ומחזקת למה שהם עשו.
הדימוי העצמי שלהם יגדל ככל שנראה, נעריך אותם ונצליח לבטא בצורה כנה ואותנטית את מה שהם רוצים שנראה.
הערכה כנה ואותנטית היא לא פשוטה.
רצוי להגיד משפט שמותאם לעשייה שלהם ולא כל הזמן "וואו... מדהים... כל הכבוד...".
קשה לנו כהורים לראות את ילדינו מתקשים, אנחנו נזדרז לעזור להם.

זה מתחיל ממש בגילאים הקטנים...

הילד שלכם מנסה לעלות בסולם ולא מצליחה.
מוכר לכם?
אז אפשר לחשוב שהוא לא מצליחה הוא אפילו עלול ליפול ולקבל מכה.
אז לא רק שהוא לא הצליח לעלות אלא שבכלל נכשל ואפילו נפגע.
ממש לא מוצלח.


יש ילדים שיעדיפו בכלל לא לנסות לעלות על הסולם,
הרבה מאתנו יכולים לפרש ולהגיד להם – "אל תפחדו",
מי אמר שזה פחד?
זה יכול להיות התלבטות, קצב אחר, למידה מתןך צפייה ועוד...
הרבה מאתנו יכולים , מתוך רצון טוב ומתוך קושי לקבל את ההמנעות לזרז את הילד,
במקרה כזה יש סיכוי גדול שהילד לא יצליח וייפול,
הרבה יגידו "לא נורא",
מי אמר שזה נורא?
זה יכול להיות צעד גדול, התנסות שהצריכה אומץ.
מחוויה של טיפוס על סולם הילד זכה לחוות הורים לחוצים, מאוכזבים, מפחדים,
שמשתמשים במלים "פחד" ו"נורא".
אפשר להציע לילד לעלות על הסולם למרות שמרבית הילדים לומדים מחיקוי והם מבינים את העניין.
אם הילד רוצה לעלות אז הדרך הנכונה היא לראות אותו, מה הוא מסוגל,
זה מתחיל בשלב הראשון בסולם, לתת לו לנסות, למצוא את החיבור הנכון בין השכל, הגוף, הרצון.


לשמחתי זכיתי לראות לא מזמן את  הילדה הקטנה שלי עולה על סולם, חוויה מכוננת.
היא ניסתה וניסתה לעלות לשלב הראשון שהיה ממש גבוה, חשבתי שאין לה סיכוי,
היא לא וויתרה.
התערבתי אחרי התלבטות ארוכה ונתתי לה דחיפה קטנה שתעזור לה לעלות.
מכן והלאה היא עלתה לבד, היד שלי מאחורה, אני מעודד אותה במילים, היא שומעת אותי,
מרגישה שאני שם, בטוחה שלא יכול לקרות לה כלום, גם אני בטוח שלא יכול לקרות לה כלום.
היא טיפסה על סולם ממש גבוה, הייתי חייב לטפס איתה ולהיות שם מאחורה.
שהיא הגיע למעלה החמאתי להם על כך שהצליחה לטפס לבד.
היא רצתה להתגלש במגלשה, פחדתי לתת לה להתגלש לבד אז עליתי איתה.
התגלשנו מחובקים.
"שוב" היא אמרה.
בדקתי שהמגלשה סגורה היטב בצדדים והרגשתי מספיק בטוח שהיא לא יכולה ליפול.
בפעם השנייה עודדתי אותה להתגלש לבד.
נלחצתי, לא הייתי בטוח שזה נכון אבל הרגשתי שזה הרגע המכונן,
יש פה תהליך שנבנה לאט לאט,
הכל בטוח, לא יכול לקרות לה כלום,
הפחד הכי גדול זה שזאת מגלשת מנהרה, לא רואים כל כך מה קורה שם,
היא יכולה להתגלגל,
הסתכלתי עליה וראיתי שהיא רוצה, מאד רוצה ואני צריך לשים את הפחדים שלי בצד,
הכל בטוח, לא יכול לקרות לה כלום,
חיכתי לה למטה והיא התגלשה, לבד, פעם ראשונה
"שוב" היא אמרה.
אם יש לכם ילדים קטנים אני ממליץ לכם להיות נוכחים בשלבי הגדילה שלהם, בגן השעשועים הם לומדים לפתח את הביטחון העצמי ואנחנו ההורים לומדים איך לשחרר, ללוות, להיות שם.

חמשת הטיפים לשיפור הביטחון העצמי

1. קבלה עצמית
2. פיתוח מיומנויות הרפייה, מדיטצייה, הקשבה פנימית
3. פעילות פיזית וגופנית
4. בילוי עם חברים
5. בדיקת המסגרות שאנו נמצאים בהם

באמצעות סדנאות תיאטרון פלייבק ניתן לשפר את הביטחון העצמי והנוכחות, הסדנאות מתאימות לילדים, בני נוער ומבוגרים.
במסגרת בטוחה, מאפשרת, מקבלת ולא שיפוטית לומדים המשתתפים לחזק את יכולת ההקשבה לעצמם, לסביבה, לרצונות ולחלומות.

יעקב דניאל, מטפל בדרמה, במאי, מלווה הורים וילדים, מקים ומייסד אקו, שיטה המשלבת טכניקות של משחק, דרמה תרפייה, פסיכודרמה ומגוון כלים יצירתיים​.​השיטה מיושמת ככלי לעיבוד תהליכים אישיים,  קבוצתיים והתפתחות אישית.


מאמרים בנושאי הורות, משפחה, הפרעות קשב http://echopl.blogspot.co.il/

.

מה צריך כדי להצליח להנחות קבוצות?

להנחות מפגש קבוצתי זה מאתגר מאד.

להוביל קבוצה לתהליך שאמור לתת למשתתפים "משהו".

ה"משהו" שכל מנחה מעביר לקבוצה תלוי במידה רבה באישיות המנחה, בדרך ההנחייה וביכולת המנחה להתחבר להתמודד עם ה"כאן ועכשיו".

מרבית המשתתפים יצליחו להפנים טוב יותר את החומר באווירה בטוחה ונעימה.

נכון, יכול להיות שלא כל החומר הלימודי יעבור אם נשקיע זמן ביצירת אווירה.

לא נורא, אם הצלחנו לחבר את המשתתפים לחומר הלימוד אז הצלחנו.

משם יהיה להם קל להמשיך.

המורה שלי לפיזיקה היה גאון אבל הוא הצליח להעביר את החומר רק לתלמידים הגאונים.
למורה שלי לאנגלית הייתה אינטליגנציה רגשית גבוה והיא הצליחה לראות ולקדם את כולם.

כילד וכבוגר, השיעורים והמפגשים שבהם הצלחתי להיתרם היו שיעורים שבהם המורים נתנו לי מקום להתבטא וסביבה בטוחה.

מפגשים שבהם נוצר בקבוצה מרקם מיוחד, מרקם שעשוי מחיבור הצבעים, האיכויות, הדעות, האמונות, סגנון החיים של כל אחד ואחת, מרקם שנוצר בעזרת יד מלטפת ומכוונת של המנחה.


שאלו את עצמכם הרבה שאלות, למשל-

האם המשתתפים בחרו מרצונם להגיע למפגש?
איזה אווירה יש במפגש?
מה אתם מרגישים כלפי הקבוצה?
מה הקבוצה מרגישה כלפיכם?
האם אתם מצליחים לראות את כל המשתתפים?
את מי אתם אוהבים במיוחד ולמה?
את מי אתם לא אוהבים במיוחד ולמה?
יש עוד הרבה שאלות ...
התשובות עליהם וודאי יעזרו לכם להבין טוב יותר את הקבוצה שאתם מנחים ומה צריך לבדוק ולשפר.

אני מזמין אתכם לחשוב בעיקר על-

מה אתם מרגישים לקראת המפגש עם הקבוצה?


 איור: רחל קיני


בהרבה מקרים, הקבוצה תרגיש את מה שאתם מרגישים...

בהכללה גסה-
אם המנחה מרגיש טוב לקראת המפגשים ויש אווירה טובה בקבוצה אז אפשר להעביר לקבוצה את ה"משהו".

אם אתם לא מרגשים טוב והאווירה בקבוצה לא טובה אז מומלץ לכם לעצור.

יש מנחים שמרגישים תחושות שליליות לפני כל מפגש.

תחושות כמו עייפות, חוסר ביטחון, פחד, חוסר עניין ועוד'.

כדי להצליח להנחות קבוצה צריך להקשיב לעצמך ולבדוק בצורה כנה מה ההרגשה כלפי הקבוצה.

מנחה טוב הוא זה שמצליח להביא את המשתתפים למצב שבו הם מצליחים להשתחרר, להיפתח ולהיתרם אחד מהשני.

מנחה טוב הוא זה שמצליח ליצור אווירה של קבלה ואמפתיות בקבוצה.

אם קשה לכם בהנחיית קבוצה מסוימת  אז מומלץ לחשוב על הכישרון או המרכיב אישיותי שנמצא בכם ושלא בא לידי ביטוי בקבוצה.

עצם המודעות לאותו מרכיב יכולה לעזור לכם מאד.

אולי אתם מלאי חוש הומור, יצירתיים, חמים, אוהבים מגע, חפיפניקים, לא ממושמעים, אוהבי הרפתקאות, סקרניים ועוד.... אבל במפגש מול הקבוצה הרבה מזה נעלם.


אם קשה לכם בהנחיית קבוצה מסוימת אז רצוי לבדוק את הסטינג, המסגרת של המפגש, להתאים אותה לאישיות שלכם ולמשתתפים.

השאיפה שלי היא להתחיל ולסיים מפגשים במעגל, רצוי להחזיק ידיים.
לא בכל קבוצה זה אפשרי...

יש קבוצות שבהם אני נוהג לפתוח בבדיקה מול הקבוצה, אם מישהו רוצה להתייחס למפגש הקודם.
יש קבוצות שבהם אני פותח בסבב של "מה קרה לאחרונה...".
יש קבוצות שבהם אני פותח במעגל תנועה.
יש קבוצות שבהם אני מסיים במעגל משאלות.


כאן ועכשיו

בהכללה גסה -
ככל שנצליח לראות, להקשיב, להגיב, לאסוף ולהחזיר לקבוצה  את מה שמתרחש בקבוצה -  ההנחיה שלנו תהיה יותר ויותר מותאמת לקבוצה והמשתתפים ירגישו בטוחים, שרואים אותם.

כדי שנצליח לראות ולהקשיב צריך לפתוח אוזניים, לפקוח עיניים, לנשום ולפתוח את הלב.
משם זה כבר אינטואיציה ...


מאמרים נוספים באתר http://echopl.blogspot.co.il/

שכל המשאלות יתגשמו אמן







איך לפתוח דף חדש?

לפעמים אנחנו מרגישים תקועים,
מרגישים שמשהו לא זז,
תחושה מלחיצה ומעצבנת.
התחושה יכולה להגיע ממגוון סיבות-
עבודה, לימודים, משפחה, בריאות, זוגיות...

איך רואים את האור?
איך מקשיבים ללב?

כדי להצליח לפתוח דף חדש צריך לגעת ולהרים את הדף הקיים.


כנער, כשהרגשתי תקוע מבחינה חברתית עברתי בית ספר.
כחייל, כשהרגשתי תקוע במימוש עצמי התחלתי להתעסק בנושא חדש ומסקרן.
בהמשך, כשהרגשתי תקוע בעבודה חששתי,
לקח לי הרבה זמן לאזור אומץ להחליף מקצוע.

היום אני מבין מה עזר לי לפתוח דף חדש.
העזתי לשתף אחרים במצוקה שלי ובמקביל לתקיעות בעבודה עשיתי דברים שאהבתי לעשות.

הרגע שבו הבנתי שאני צריך להחליף מקצוע היה בטבע,
הייתי לבד,
הרגשתי את השפע הקיים בעולם,
את הרוח שעוברת הלאה, ממקום למקום,
דמיינתי את עצמי עוזב את העבודה והרגשתי שמחה,
דמיינתי את עצמי מתחיל לעבוד בתחום התיאטרון והרגשתי בשמיים.
הלב שלי התעורר

"אור גדול מאיר הכל
ויותר כבר לא צריך לשאול
אני בא ללמוד ממה שטוב ולחיות
להתחיל הכל מהתחלה
כמו לנשום בפעם הראשונה
אני כאן אני לא מתבזבז יותר"

"אור גדול," אמיר דדון


אם יש לך רצון להתחיל משהו חדש ולא ברור מאיפה מתחילים,
אני מזמין אותך לנסות כמה אפשרויות:

- על השאלה "איך לפתוח דף חדש?" אפשר לקבל תשובה בדרך מיוחדת,
תבחרו ספר באופן אקראי, כיתבו על דף מספר עמוד ומספר שורה.
תקראו את השורה שקבלתם כמה פעמים... זה אמור לעורר בכם משהו...

- דברו ושתפו אנשים קרובים.

- שאל ואת עצמכם:
מתי היה לך טוב בחיים?
מה הדברים האהובים עלייך?
מי האנשים שעושים לך טוב?
איזה כישורים לא ממושים יש לך?
עם איזה חבר טוב מזמן לא נפגשת?
מתי פעם אחרונה נהנת?

- לעשות ספורט, פעילות פיזית, משחק קבוצתי.
כשהגוף שלנו זז אז הראש מתנער מאבק, הלב מתעורר

- להתבודד קצת בטבע, להרפות

- ללכת לחנות דיסקים, לשים אוזניות ולעוף...

- להיכנס ליוטיוב ולהתחיל את המסע של השירים האהובים

- לעצום עיניים ולרקוד בבית

- לכתוב על דף בלי לעצור, להתחיל ולהמשיך, לתת ליד לכתוב,
אפשר לכתוב עם היד שלא רגילים

- לצייר בעיניים עצומות


- לבנות משהו, בית על עץ, פאזל, להרכיב משהו מלגו, ליצור...

- לקחת גוש חימר או פלסטלינה ולראות מה יוצא...


אתם מוזמנים לקרוא כתבה שעשו עלי, על זוגתי איילת, על אקו ותיאטרון פלייבק בעיתון המקומי של פרדס חנה
http://media.wix.com/ugd/d13a73_bd97dc76222b4ef2899af76332e3118a.pdf
עמ 32


אירועים קרובים של אקו

18.9 20:30 , מופע פתוח לקהל בתל אביב
http://www.echoplayback.co.il/#!-/c13d


סדנאות והופעות לארגונים

קליניקה חדשה לתושבי חדרה- פרדס חנה- זכרון יעקב
פרטים באתר   http://www.echoplayback.co.il/#!dth/c1mjo

שכל המשאלות יתגשמו אמן.....

יום שלישי, 9 בספטמבר 2014

אושר בעבודה

יש כאלה שמאושרים יותר בעבודה, יש כאלה שפחות.

אם חשוב לכם להרגיש מאושרים בעבודה ( למי זה לא חשוב... ) אתם מוזמנים לקרוא את הפוסט הבא,
הוא יכול לעזור, לפתוח חשיבה נוספת...

מזווית אישית-
לפני הרבה שנים עבדתי בחברת מחשבים גדולה,
כשהתקבלתי הייתי המאושר באדם.
הגשמתי חלום.
לא האמנתי שאתקבל.
השקעתי בטירוף, הייתי עובד גם מהבית.

סדרתי גם לחבר הטוב שלי להתקבל לעבוד שם.
גם הוא היה מאושר, גם הוא הגשים חלום.

התחלתי שם בתפקיד קטן ובהדרגה קבלתי עוד ועוד תפקידים.
כמובן שהשכר עלה בהתאם.
נפח התפקיד עלה עלה ועלה...

משהו אצלי התחיל להתערער.
מתישהו הרגשתי שאני מגיע לעבודה,
מתיישב מול המחשב, בקובייה הקטנה ואז מתחיל תהליך השאיבה,
שואבים לי את המוח.
הייתי חוזר הביתה מרוקן,
למעשה הייתי חושב על ענייני העבודה 24 שעות ביממה,
גם בלילה.
התחילו לעלות לי סימני שאלה לגבי מקום העבודה שלי,
המימוש שלי,
מידת שביעות הרצון שלי מהתפקיד.
התחלתי להרגיש פחות שייך לחברה, למטרות, ליעדים.

ש' פיטובסקי, צילום: אייל ראדו












לא הצלחתי לשתף אף אדם במקום העבודה בקושי שלי.

למזלי הראשון, היה לי תחביב, תיאטרון.
למזלי השני, ידידה טובה שלי הציעה לי להצטרף אליה וללמד תיאטרון חבורה של ילדי תסמונת דאון.
עשיתי את זה בהתנדבות.
למזלי השלישי, החלטתי לאסוף מבוגרים וללמד אותם תיאטרון, תיאטרון פלייבק.
זכיתי !!!
הרגשתי מאושר.

הרגשתי את הפער האדיר בין התסכול במקום העבודה לבין האושר שאני מרגיש כבתחביב
כשאני עוסק במה שאני אוהב.
בעבודה אני משקיע הרבה זמן וחוזר מרוקן.
השהות שלי בעיסוק החדש קטנה מאד משמעותית לעבודה אבל היא ממלאת אותי בסיפוק אדיר.
בעבודה אני בעצם משקיע משאבים גדולים שמטרתם העיקרית היא להגדיל את הכנסות החברה.
החברה מרוויחה הון עצום מאנשים כמוני.
בעיסוק החדש אני משקיע משאבים שמטרתם העיקרית היא לעזור לאנשים להיות מאושרים.
האושר לא נמדד בגרפים.
לעזור לאדם להרגיש מעט יותר מאושר זה המון, עולם ומלואו.
עודדתי אנשים להתחבר, להשתחרר, להנות ולהיות מי שהם...


החלטתי לפתוח דף חדש,
הלכתי ללמוד תיאטרון ובהמשך טיפול בדרמה.
אחרי עשור שבו אני מלווה בעיקר ילדים, הורים ואנשי חינוך החלטתי לחזור לארגונים,
לעזור לעובדים להיות מאושרים בעבודה.
אני נפגש עם מנהלים ואנשי משאבי אנוש ומציע להם מגוון סדנאות והופעות שמטרתם-
שיפור האווירה, התקשורת, היחסים, ההשתייכות, הגיבוש וכדומה.


מסתבר שהרבה מנהלים נמצאים בלחץ,
לחץ מירידה במכירות, תקופה לא טובה, מתחרים מאיימים...לא חסרות סיבות.
אני מסביר למנהלים שהמשאב העיקרי שלהם זה העובדים.
כדי שהעובדים יהיו מאושרים צריך לפנות לזה משאבים.
ככל שהעובדים ירגישו שמקום העבודה דואג לא רק לרווחים ולאינטרסים שלו,
אלא גם לצרכים של העובד אז העובדים יהיו יותר ויותר שלמים, בטוחים ומלאי מוטיבצייה.

אגב, החבר הטוב שסדרתי לו את העבודה...
היה מתלונן במשך שנים שהוא נמצא בכלוב של זהב,
שהוא עובד רק בשביל הכסף.
שבוע שעבר הוא אמר לי שהוא התפטר...
בעקבות זאת החלטתי לכתוב את הפוסט הזה...

ע' שגב צור, ע' גולד, נ' בוקר, צילום: אייל ראדו







אז איך להיות מאושר בעבודה?

עובדים:

חיים אישיים
כדי להיות מאושר בעבודה צריך להצליח למצוא זמן לחיים אישיים,
לפנות מקום לתחביבים והתעסקות בתחומי עניין.
לעסוק בפעילות ספורטיבית.
לבלות עם חברים.
עובד שמצליח לקחת את השליטה על החיים שלו ולמלא את הזמן הפנוי שלו בדברים שהוא מוצא לנכון
ירגיש מסופק יותר, ירגיש שהוא לא קורבן של העבודה.
עובד כזה יגיע כל בוקר רענן ומסופק מהחיים.

חיי משפחה
משפחה זה בית.
היזהרו לא להקריב את חיי המשפחה,
עדיף בעיות בעבודה ומשפחה מאושרת מאשר בעיות במשפחה והצלחה בעבודה.
צריך למצוא את האיזון הנכון,
תמיד יש עוד מייל דחוף לשלוח,
עוד שיחת טלפון חשובה.
הילדים שלכם לא צריכים משחקים חדשים,
הם רוצים להיות עם אבא ואימא, כמה שיותר.
מסכים למיניהם הם תחליף גרוע...
תקבעו זמנים קבועים במשך השבוע לבילויים עם בני הזוג ובילויים בנפרד עם הילדים.


יחסי עובדים
לבד זה עצוב.
ביחד זה שמח.
ככל שתרבו בשיחות אישיות,
תשתפו את האחרים במה שעובר עליכם,
בעבודה, בחיים, דילמות, בעיות, הצלחות, קשיים וכו'
תרגישו טוב יותר.
נצלו את ההפסקה להעמקת הקשר עם העובדים.
הכירו אנשים חדשים.

ע' גולד, י' דניאל, ב' דבי, צילום: אייל ראדו














מעורבות חברתית ותרומה לקהילה
מצאו את הזמן מחוץ לשעות העבודה לתרום לקהילה.
יש הרבה גופים שישמחו לקבל.
מילדים עד קשישים.
תאספו עוד אנשים מהעבודה לרעיון,
אולי מקום העבודה יתמוך בכם.
ברגע שתתנו מעצמכם תקבלו חזרה המון!!!



תקשורת כנה עם המנהל
שתפו את המנהל בכנות לגבי התחושות שלכם,
תחושות לגבי התפקיד, כמות הפרוייקטים,
שאיפות, קשיים, חלומות.
שתפו את המנהל בבעיות האישיות שלכם,
כן, החיים רצופים מכשולים, אסונות וקשיים וחשוב לדבר עליהם במקום העבודה.
אם אתם בתקופה קשה חשוב שיידעו זאת בעבודה,
לא לחכות לרגע האחרון.


להיות מרוצה בדיוק היחסי
שווה לך לחשוב לעומק על העבודה,
מצד אחד אולי יש כאלה שמרגישים אכזבה ותסכול בעבודה,
חושבים שבמקום אחר הם יכולים להשיג יותר.
האמנם?
אם בגדול, בגדול, מקום העבודה מתאים לך אז זה המון!!!
לכל מקום עבודה יש את הקשיים, חסרונות ובעיות משלו.
אם בדיוק היחסי אתם פחות או יותר מרוצים אז זה מעולה!!!
אם אתם מרגישים במקום העבודה צער, אדישות, שעמום, חוסר מיצוי אז זה הזמן להתעורר,
לקחת החלטה, לעזוב או להישאר ולעשות שינוי.

שינוי תפיסה, חשיבה חיובית
הדרך להיות מאושר היא להצליח בעבודה.
ככל שתצליחו להשתפר ולהתמקצע תהיו מסופקים יותר.
ככל שתצליחו להתמודד עם האתגרים השכליים והרגשיים,
עם מערכות היחסים המורכבות- תהיו יותר מאושרים בעבודה, תהיו יותר מאושרים ביום יום.

ש' פיטובסקי, צילום: אייל ראדו






ומה מנהלים יכולים לעשות?

הערכת עובדים
מי לא אוהב לקבל מילה טובה...

לא פעם זה קשה 
אבל לרוב מילה טובה 
מיד עושה לי טוב 
רק מילה טובה 
או שתיים לא יותר מזה. 

אפשר לאמץ את הרעיון הבא-
לשלוח כל יום מייל לכל העובדים ולציין עובד מצטיין אחד,
שתרם משהו לחברה.


כנות 
לדבר בפתיחות ובצורה נעימה,
עובדים רוצים לדעת מה חושבים עליהם,
הם לא רוצים להיות מופתעים.
עדיף לא לשמור בבטן.


יחסים
הרבה עובדים מתוסכלים כי הם ביחסים לא טובים עם המנהל.
כדי לנהל עובדים צריך להכיר אותם,
להתעניין בשלומם,
להיות אחראי על היחסים.
לתת להם את התחושה שהם חופשיים לדבר.
מחקרים מצאו ששיפור ב 1% ביחס מנהל- עובד שווה לתחושת האושר שעובד יחווה כתוצאה מגידול של 30% בשכר!!!

אפשר לאמץ את הרעיון הבא-
לאכול כל יום עם חבורה אחרת של עובדים.
אכילה משותפת היא הזדמנות לראות, להראות, להכיר...

סדנאות וערבי גיבוש
אין כמו אירוע שמהלכו העובדים חווים שחרור, צחוק והנאה.
ככל שהעובדים יבלו יותר ביחד הם גם ישתפו פעולה זה עם זה טוב יותר בעבודה.
באירועים כאלה למנהל יש הזדמנות להראות שהוא "אנושי",
שכמו כל אחד, גם הוא אוהב לבלות, לצחוק ולהנות.

אפשר לאמץ את הרעיון הבא-
אם יש חדר אוכל אז עדיף לחבר שולחנות קטנים לשולחן גדול,
ארוחת הצהריים היא הזדמנות של העובדים להכיר,
עדיף שכמה שיותר עובדים ישבו ביחד מסביב לשולחן.
אכילה זה אירוע חברתי.
ככל שהעובדים יכירו טוב יותר אחד את השני  הם ישתפו פעולה זה עם זה טוב יותר.

השפעה חיוביות
ככל שמנהלים יצליחו ליצור אצל העובדים את התחושה שמה שהעובדים עושים משפיע בצורה חיובית על אנשים אחרים,
העובדים ירגישו מאושרים יותר ויותר.

תרומה לקהילה
פעילות התנדבותית בזמן העבודה ובמסגרת קבוצתית תשפר את הלכידות ואת תחושת ההשתייכות של העובדים
ותקטין את תחושת הניכור כלפי העובדים.
העובדים יעריכו שלארגון יש עוד מטרות ערכיות מלבד הצרכים העסקיים.


דבר אחרון, לעובדים ומנהלים
בתנ"ך המילה אושר נובעת מאישור, ופירושה שהאדם חש שיש אישור לפעולותיו ומעשיו.
סקרים שנעשו בנושא האושר מראים שהעובדים המובילים ברמת האושר הם ממקצועות ההוראה והסיעוד.
אנשי חינוך וטיפול מרגישים שיש אישור להשקעה שלהם,
הם עוסקים בנתינה לאחר,
ככל שנרגיש שאנחנו מצליחים באמת לתרום לסביבה, לקהילה ולאחר נרגיש מסופקים ומאושרים יותר ויותר.


אקו מציעה לרגל התחלת השנה מגוון מוצרים לחיזוק האושר בעבודה:
הופעות וסדנאות  לעובדים
הרצאה בנושא הורות ואיזון בית-עבודה
פרוייקט מעורבות חברתית ותרומה לקהילה

 פרטים ב http://www.echoplayback.co.il/

צילום התמונות: אייל ראדו, מתוך חזרות של שחקני תיאטרון פלייבק אקו



18.9, 20:30  מופע פתוח לקהל
כרטיסים בהנחה מוקדמת
לרגל השקת "אקו לארגונים" הזמנה זוגית ללא תשלום למנהלי משאבי אנוש ומנהלי חברות וארגונים.



תעשו לנו לייק https://www.facebook.com/echoplayback


בלוג מאמרים בנושאי חינוך והורות http://echopl.blogspot.co.il/

מייל yacoved@gmail.com




שכל המשאלות יתגשמו לטובה, אמן.

יעקב דניאל, מייסד אקו, מנהל  התוכנית "הנחיית קבוצות בשיטת אקו" המועברת במכללת סמינר הקיבוצים ובעוד מוסדות אקדמיים. במאי, מנחה קבוצות, מעביר הרצאות וסדנאות למגוון ארגונים ומוסדות, מטפל בדרמה בקליניקה פרטית, , עובד עם ילדים, נוער מבוגרים, פרטני וקבוצתי. במאי ושחקן.











יום שני, 8 בספטמבר 2014

איך לצאת מתקיעות

איך לצאת מתקיעות

אנחנו רצים כל היום,
מעבודה לעבודה,
מילד לילד,
כל פעם נופלים עלינו עוד ועוד תיקים.
לחלק יש גם לילות קשים...
לפעמים החיים נראים כמו מירוץ אינסופי,
לפעמים הם יכולים להראות כמו מערבולת, כמו ביצה טובענית.
נכון... צריך לרוץ ממקום למקום ואפשר לקטר על זה.
אבל אפשר להסתכל על זה אחרת...
אפשר להסתכל על זה מנקודת מבט חיובית, של סיפוק, של נתינה, של הגשמה ועשייה.
אז איך אפשר להצליח להתחיל לממש רצונות וחלומות אם אנחנו כל הזמן עסוקים?
אני מזמין אתכם לעשות הפסקה קטנה, רצוי להכין קפה או תה,
ולקרוא את הקטע הבא -איך אפשר פשוט לראות מעבר ולשנות דפוסי חשיבה והתנהגות.
שבעת הטיפים ליציאה מתקיעות :
1- למצוא במשך היום פרקי זמן לעצירה ומנוחה.
להיות עם עצמך, עם המחשבות, כמה דקות קטנות שממלאות.
2- למצוא במשך השבוע פרק זמן לפעילות כייפית ומהנה.
חוג, תחביב, ספורט...
שעה גדולה שפותחת את הלב.
3- לפגוש חברים.
להזמין חברים לביקור, ללכת לחברים.
ברגע שמשתפים אחרים אז העולם הפנימי מתחיל להראות אחרת...
חברים טובים שמכירים מקרוב תמיד יכולים לחזק, לתמוך, לייעץ
4- להיות בנוכחות בחיים.
כל מקום שאנו נמצאים בו וכל אדם שאנו פוגשים הם הזדמנות לחוויה.
שאני מבלה עם הבנות שלי אני משתדל שזה יהיה בטבע, בגן שעשועים
או בכל מקום אחר שעושה לי ולהן טוב.
אני משתדל להיות ערני ובמלואי.
אני משתדל לא לגעת בנייד.
משתדל לשמוע ולראות את הבנות שלי.
זה אתגר קשה מאד.
הנייד גורם לנו להרבה תקיעות.
במקום להיות בנוכחות כאן ועכשיו, לחוות את האנשים ואת הסביבה,
אנחנו מתניידים למקום אחר, לעבודה, לפייסבוק, למייל.
ברגע שאנחנו לא בנוכחות ואנחנו במקביל עסוקים במחשבות אחרות אז אנחנו מחמיצים את מה שהחיים נותנים לנו.
שמחמיצים אז קשה להתחבר לשפע שמסביב, לטבע, לאנשים, לעצמנו.
כל רגע בהווה הוא הזדמנות להיטען, להינות ולמלא מצברים.
אם אני ערני לחיים אז הכל יכול להראות אחרת.
5. כוח המחשבה והאמונה.
לפני מספר ימים הלכתי עם הבת שלי הקטנה לחוות סוסים.
במקרה הזדמן לנו לראות הרצאה על סוסים.
בהרצאה הדגימו איך מלמדים סוסים להתמודד עם תקיעות.
מסתבר שאם סוס מסתבך והרגליים שלו נתקעות בצמחייה או במשהו אחר אז הוא מאד נלחץ.
הוא מתחיל להשתולל, יכול לפגוע בעצמו, יכול לפגוע באחרים.
קצת מזכיר את בני האדם, לא?
גם שאנחנו תקועים אנחנו יכולים להתחיל להשתולל, להחמיר את מצבנו, לפגוע באחרים שמסביבנו...



אז מה עושים עם סוסים?
מאמנים אותם באמצעות סימולצייה.
אני והבת שלי ראינו איך המדריכה קושרת את הרגליים האחוריות של הסוסה אחת לשנייה.
המדריכה הלכה אחורה, כדי לא להיפגע.
ברגע שהסוסה הרגישה שהרגליים שלה קשורות היא התחילה להתפרע בטירוף.
לקפוץ, להיתקל בכל דבר באזור.
זה היה מפחיד לצפייה.
בסוף היא נפלה.
המדריכה ליטפה אותה.
אח"כ המדריכה עשתה את זה שוב.
הפעם המדריכה ניסתה להרגיע את הסוסה, לדבר אליה.
לתת לסוסה להבין שהכל בסדר,
שהיא שם לידה,
הסוסה התפרעה הרבה פחות,
הצליחה לשמוע ולראות את המדריכה,
הצליחה לקבל את התקיעות שלה,
לא להילחץ מזה.
ברגע שהיא נרגעה אז המדריכה הייתה יכולה להתקרב אליה, ללטף אותה, לשחרר אותה.
הפעם הסוסה לא נפלה.
המדריכה לימדה את הסוסה להאמין בכוחות שלה,
לא להיבהל מהתקיעות,
אם לא נבהלים התקיעות לא פוגעת,
אם נרגעים ועוצרים תמיד יש מישהו שיכול לעזור.
אם מתפרעים אז יהיה קשה למישהו לעזור, הוא עלול להיפגע בעצמו.
6. סביבה בטוחה ומתאימה.
אם אנחנו תקועים צריך לבדוק אם הסביבה מתאימה לנו, בדיוק היחסי.
אם אנחנו מצליחים לראות מעבר לקשיים קצת טוב, אז זה עולם ומלואו.
אם הסביבה לא בטוחה לנו אז כנראה שצריך להחליף מקום.
בסוף התרגיל עם הסוסה המדריכה הסבירה למדריכים האחרים שצפו בה שחשוב מאד לעשות את התרגיל בסביבה בטוחה.
אם עושים את התרגיל בסביבה לא בטוחה אז הסוסה עלולה להיפצע.
7. לחלום ולדמיין.
השבוע הופענו בכנס של עובדי "פותחים עתיד" ( עוזרים לילדים ובני נוער לממש את הפוטנציאל שלהם ).
הסיפור האחרון היה של יהודית, רגע לפני שהיא נפרדת מהעובדים.
היא סיפרה שהיא מעבירה למבוגרים שעומדים לעבוד עם הילדים מפגש שבו הם מדברים על החלומות שלהם.
מה הם חלמו, מה הצליחו להגשים, מה לא הצליחו, מה הם רוצים להגשים.
"דמיון חשוב יותר מידע.
ידע הוא מוגבל.
דמיון-אינסופי." / אלברט איינשטיין
כדי לצאת מתקיעות מומלץ לעצום עיניים ולראות תמונה אחרת.
מפגש/חוג תיאטרון פלייבק הוא סביבה בטוחה,
מקום שבו ניתן לעבד את המחשבות והרגשות,
פעילות כייפית ומהנה שפותחת הלב,
פוגשים חברים,
הנוכחות היא המרכיב המרכזי,
לומדים להקשיב, להתחבר לכוחות, לחלום ולדמיין.
מפגש תאטרון פלייבק הוא כמו סימולצייה לחיים.
אם הגעתם עד לכאן אז כל הכבוד!!!
אני שולח מאמר פעם בשבוע ולצערי הבנתי שהרבה מיילים שלי לפעמים נכנסים לתיקיית "קידומי מכירות" בג'ימייל וחלק מהאנשים לא קוראים אותם בגלל זה...
אם אתם מעוניינים לתת להם מקום יותר טוב אז אתם יכולים להיכנס לקישור ולראות איך מעבירים אותם לתיקיית "ראשי"

באתר אקו http://www.echoplayback.co.il/
ניתן למצוא פרטים על קורסים, הרצאות, הופעות, טיפול בדרמה וסדנאות

יום חמישי, 4 בספטמבר 2014

איזון בית - עבודה

עובדים רבים מוצאים את עצמם עובדים שעות ארוכות ולחוצים בעבודה.
מצב שמביא להשפעה שלילית על הבריאות, היחסים הבין אישיים ועל חיי המין.

גברים
גברים רבים רוצים לגמור.
מאד קשה לסיים יום עבודה מאתגר, מרגש ולהשאיר דברים למחר.
יש סיפוק אדיר בלגמור.
שעבדתי באינטל וסיימתי פרוייקט או פתרתי בעייה התענוג הגדול היה לשלוח על זה מייל, בתפוצה הכי גדולה שאפשר, ממש אורגזמה, אורגייה שכלתנית.
הוכחתי את כוחי וכולם יודעים.
בזמן שעובדים רבים משחקים וכובשים את יצרם בבית מחכים.
לא פעם ההצלחה בעבודה באה על חשבון הבית.
בזמן שהעובד מתקשה לסיים ומתעקש בכל מחיר לגמור יש בבית אישה וילדים שממתינים, מצפים ומתמודדים עם העבודה שהם כרגע בעדיפות נמוכה יותר.

בהרבה מקרים יש פער אדיר בין ההצלחה הגדולה בעבודה לבין הכישלון בבית.
המעבר של עובדים ממצב שבו הם הצליחו מאד בעבודה למצב שבו הם נכנסים לבית טעון הוא מאד קשה.

ההתעקשות להמשיך ולעבוד פוגעת בעובד, בחיי המשפחה ובעיקר בגוף המעסיק.

העובד 
-העובד מזדרז לגמור ומהיחפזון עלול לקבל החלטות שגויות.
-עובד שמנסה להרחיק את קולות בני המשפחה שברקע ובמקביל להתרכז בפעולות מורכבות עלול לקבל החלטות שגויות
-עובד שגורם לבני המשפחה להרגיש שהם בעדיפות נמוכה יוצר קרע בין העבודה למשפחה

חיי המשפחה
- הרבה בני המשפחה מתאכזבים להרגיש שהם בעדיפות נמוכה
- המשפחה יוצרת מטען כלפי הגוף המעסיק

הגוף המעסיק
החלטות שגויות של עובד עקב הלחץ והחפזון
- עובד לא פנוי לגמרי לעבודה בגלל המטען בין המשפחה לגוף המעסיק

איור : רחל קיני

ומה קורה אצל הנשים?
אצל נשים השאלה משפחה או עבודה יוצרת לחץ גדול.
ישנה אשמה אצל נשים שמחליטות להשקיע בקריירה.

אתמול הופעתי מול צוות אנשי חינוך מבית ספר ברעננה לכבוד ציון פרישתה של המנהלת.
המנהלת יצרה חוק.
מי שבהריון לא מחנכת את ילדי כיתה א' כי זה קשה מדי.
מקסים!!!
מנהלת מקסימה ורגישה שליוותה בכשרון רב צוות מורים מקצועיים ואנושיים.

ברור שלהיות אישה בהריון ולחוות את הלחץ בעבודה משפיע על האישה ועל כל תהליך ההריון ועל הלידה עצמה.
אישה שנמצאת תחת עומס, מטרות ויעדים תתקשה לפנות לעצמה זמן ומקום.
השינויים בדרישות מהעובדים שהולכות וגדלות עם הזמן משפיעות גם על גברים וגם על נשים.
לאישה יהיה קשה מאד לעמוד בדרישות בזמן תקופת ההריון שלה מאחר והיא עוברת שינויים רגשיים והורמונאליים.
היא בתהליך לעבר היותה אימא שקשובה באופן טוטאלי לרגש, לצרכים ולדחפים  של התינוק שלה.
אישה שמוקפת בעבודה בעולם גברי ממוקד ומשימתי ובלחצים בעבודה עלולה להתקשות להאמין ביכולת שלה להתחבר לעצמה, לכוחות הנשיים שלה וזה יכול להשפיע על הדרך בה היא בוחרת ללדת.

איור : רחל קיני


ובסוף הילדים
הילדים של היום גדלים לתוך מציאות שבה הם נמצאים הרבה זמן ללא ההורים.
מרבית הזמן הם מול המסכים השונים, ההורים שלהם לא פנויים, גם שהם חוזרים מהעבודה.
המצב הזה מעודד התפתחות של בעיות התנהגות ותופעות של הפרעות קשב.

לכולנו משאבים מוגבלים וחשוב למצוא את האיזונים הנכונים.


שכל המשאלות שלנו יתגשמו אמן.

השתלבות נשים בארגונים וחברות

השתלבות נשים בארגונים וחברות

רשמים ממופע תיאטרון פלייבק אקו במסגרת כנס למנהלי רווחה ומשאבי אנוש של "מערכת רווחה"

מופע תיאטרון פלייבק מאפשר לעובדים לבטא תחושות, מחשבות, התלבטויות, קשיים והצלחות.
במסגרת הכנס שמענו מספר סיפורים, כולם של נשים, מנהלות משאבי אנוש ורווחה.
מתוך המופע עולה ששיתוף נשים בארגון מעלה סוגיות מאד מורכבות.
הסיפורים עסקו בעיקר בהשתלבות נשים במקומות עבודה.
השפעות והשלכות של התפתחות קשר אינטימי בין מנהל לעובדת.
השלכות והשפעות של גיוס מכרים לעבודה.
השלכות של "נשים בהריון" על הארגון.
מנהלי ארגונים רבים מעדיפים להתמקד במישור השכלי מאשר על ההיבט הרגשי ובכך הם מחמיצים היבטים של תמיכה חברתית, נתינה, מחויבות, מעורבות וכו. היבטים שהינם חזקים וחשובים לביצועים ארגוניים.
עובדים רבים בארגונים פועלים מתוך מניעים של הצלחה, מטרות ויעדים.
מנהלי ארגונים נרתעים מהפניית משאבים לעיבוד רגשי של חווית העובד.
נשים, מטבען, יכולות להוסיף לארגונים את המימד הרגשי, האימהי.

האמנם ?
האם נשים אכן מצליחות לממש את היכולות הנשית שלהן?

מתוך המופע התקבלה תמונה מצערת, נשים בארגונים צריכות לאמץ דפוסי התנהגות גבריים.
הן נאלצות לקבל החלטות מתוך שיקולים עסקיים וארגוניים.
ברגע שאישה מבטאת את הנשיות שלה זה עלול ליצור אצל המנהלים חוסר הסכמה, התנגדות ובמקרים מסויימים זה יכול להתפרש כהזמנה לקשר אינטימי.




אז מה שמענו במופע?

הסיפור הראשון היה על התמודדות של א' , מנהלת משאבי אנוש של חברה שנמצאת בירידה וההנהלה מחליטה שאין מנוס מפיטורי עובדים.
החברה מחליטה לפטר עובדת שמזה תקופה ארוכה לא מתפקדת בצורה טובה, מפגינה אדישות וחוסר מוטיבצייה. התנהגות יוצאת דופן מול העובדות האחרות, החדשות, שנמרצות הרבה יותר ממנה.
א' מתקשה להתמודד עם ההודעה מאחר והיא נמצאת בקשר עם העובדת, היא זאת שהביאה אותה לעבודה.
מצד אחד ברור שאין מנוס מלפטר את העובדת.-
מצד שני, מאד קשה לקבל החלטה כזאת.-
למנהל ברור שאין ברירה, ההנהלה חושבת שבעקיפין הפיטורין יועילו לעבודת המפוטרת בעתיד, היא תמצא מקום שבו היא תוכל לעבוד בו ולממש את הפוטנציאל שלה, מקום שבו תוכל להיות נמרצת ואפקטיבית.
על הבמה הצגנו את הקושי של א' בתהליך קבלת ההחלטות, את ההתמודדות שלה עם האכזבה והכאב שנגרמו למפוטרת.
העזנו להביא לבמה את מה שלא סופר אבל מתרחש בליבה של א'. העובדת המפוטרת לא העזה להביע מולה את מידת האכזבה שלה מהפיטורין, אכזבה מהקשר,  אבל סביר מאד להניח שזה היה שם.

הסיפור השני היה של ב', מנהלת משאבי אנוש שהייתה בקשר מעולה עם המנהל החדש שלה, עד לרגע שבו הודיעה לו על היותה בהריון, כאשר הלידה צפויה להיות בקיץ.
המנהל הזדעזע מהמחשבה שהועבדת לא תזמנה את הביוץ שלה, תקופת הקיץ היא התקופה העמוסה בחברה...
המנהל הודיע לעובדת לא להגיע יותר לעבודה, העובדת הגיע למרות זאת, בסוף המנהל פיטר אותה.
העובדת תבעה אותו וזכתה במשפט.
התברר שבין העובדת למנהל התפתחה מערכת יחסים, קשר.
הם היו מבלים מעבר לשעות העבודה.
הודעת ההריון של העובדת ניפצה למעשה את התקוות של המנהל.
המנהל חשב שהקשר בינו לבין העובדת מתפתח לכיוון רומנטי בזמן שהעובדת פשוט נהנתה לבלות איתו.
כיום ב' מנהלת עסק עצמאי, יש לה ארבעה ילדים, היא מחליטה לעצמה מתי נכון לה להוליד אותם.
על הבמה הצגנו את התסכול העצום שהרגישה ב' מול המנהל, הצגנו את הקושי והבלבול של המנהל להמשיך לנהל עובדת שהוא מצוי עימה בקשר אינטימי מעבר לשעות העבודה.
על הבמה הצגנו את החופש הגדול והשחרור שמרגישה ב' בעבודה בתקופה הנוכחית, עצמאית ללא מנהל כובל.

איור: רחל קיני

הסיפור השלישי היה של ג', מנהלת משאבי אנוש. ג' חיפשה בנרות מישהי שתוכל להיות העוזרת של מנהלת הכספים. מנהלת הכספים עתידה לצאת לחופשת לידה וצריך מישהי שתצליח להחליף אותה במשך שלושה חודשים.
החברה מצאה בחורה צעירה, שהתחתנה לפני חצי שנה.
הם בדקו עם המועמדת שהיא אכן תהיה פנויה לחילופין במשך שלושה החודשים והמועמדת אמרה שהיא פנויה ומתאימה.
חלק מההנהלה חשש לקבל את המועמדת, הם חשבו שהיא עלולה להיות בהריון בחלון הזמן הקריטי.
העובדת התקבלה לעבודה.
אחרי מספר חודשים היא גלתה סימנים של הריון, חולשה, הקאות.
הסתבר שבזמן הריאיון היא הייתה בהריון.
החברה נאלצה לפטר אותה ולשלם לה פיצויים.
אחרי הפיטורין הם קיבלו לעבודה אישה בת 52, אישה שבטוח תהיה נוכחת בחלון הזמן החשוב.
על הבמה הצגנו את האכזבה הגדולה של עובדי החברה ברגע שהם גילו שהם עומדים להיכנס למצוקה בעקבות ההריון המפתיע. סיימנו את המופע שכולם שמחים לקבל אישה מושלמת לתפקיד, אישה בגיל המעבר, אישה שסיימה את תקופת הפוריות שלה ויכולה להיות פוריה בעבודה.

לסיכום,
השתלבות נשים בארגונים מאתגרת ומורכבת מאחר ונשים נאלצות במרבית המקרים לפעול ולנקוט על פי שיקולים עסקיים.
חלק מהנשים שלא מצליחות לבטא את התגובה הרגשית המתלווה לצעדים ולפעולות הארגוניות עלולות לחוש עומס רגשי, מועקה ותקיעות שמובלים לשחיקה.
ככל שארגונים וחברות יצליחו לתת לעובדים, נשים וגברים,  מקום וזמן לפריקת הרגשות האווירה במקום העבודה תהיה נעימה ומשוחררת יותר והעובדים יהיו נמרצים ואפקטיביים יותר ויותר.

תרומת סדנאות תיאטרון פלייבק לארגון ולעובדים
חלק מהעובדים נוטים להתכחש לתהליך הרגשי המתלווה לקבלת החלטות מתוך שיקולים ארגוניים, כתוצאה מכך נוצר "נתק" ולעיתים תחושות אשמה.

ככל שנאפשר לעובדים להסיק מסקנות מהתהליכים וההחלטות הארגוניות ולבטא את רגשותיהם הם יצליחו להפיק, ללמוד ולשפר את ההחלטות והביצועים.

מופע פלייבק נותן למשתתפים הזדמנות לעבד חוויות מורכבות. השחקנים שעל הבמה מבטאים את הרצונות, התחושות, המחשבות והמשפטים שהעובדים הרגישו ולא העזו לבטא. המשתתפים מזדהים עם מה שמתרחש על הבמה ועוברים תהליך תרפויטי שבסופו הם מרגישים ש"נסגר מעגל".

כתוצאה מהתהליך העובדים יצליחו להתמודד בצורה מוצלחת יותר במצבים דומים בעתיד. העיבוד הרגשי יאפשר יעזור להם להכיל סיטואציות מורכבות.

כתוצאה מהתהליך כזה הארגון יזכה לעובדים חיוניים שמצליחים לפעול, ולקחת החלטות מתוך ראייה, ניסיון והבנה עמוקה.